zofim.org.il
  
 


 
שבט נמרוד
חץ  דפי מידע דף הבית » שבט נמרוד » פינת הנצחה

פינת הנצחה פורסם בתאריך 29/12/2013

 

פינת הנצחה

Candles graphics

יוחנן אבינח

בן לאה וברוך 
נולד בניצנים 
בב' באדר א' תש"ו , 3/2/1946 
התגורר באשקלון 
שרת בחיל השריון 
התגייס ב5.8.1964 
נפל בפעילות מבצעית 
בכ"ט בתמוז תשל"א , 22/7/1971 
מקום נפילה: ג'בליה, חבל עזה 
באזור רצועת עזה 
מקום קבורה: אשקלון 
חלקה: ב, שורה: 13, קבר: 1
הותיר: הורים, אישה, בן ואחות

בן ברוך ולאה. נולד ביום ב' באדר א' תש"ו(3.2.1946) בקיבוץ ניצנים. בהיותו בן שנתיים פרצה מלחמת-השחרור. קיבוץ ניצנים עמד בפני התקפות של כנופיות ערביות מזוינות במשך חודשים רבים. כשפלשו המצרים מדרום ותקפו את הקיבוץ, נתקבלה הוראה לפנות את כל ילדי הקיבוץ לבאר-טוביה. היה זה יומיים לאחר הקמת מדינת ישראל. בן שנתיים היה יוחנן כאשר פונה, על כתפי אמו, לבאר-טוביה (אביו של יוחנן היה כל אותה עת בטיפול רפואי בארצות-הברית, בשל נכות מימי שירותו בצבא הבריטי). לאחר תום המלחמה החליטו חברי הקיבוץ (ואמו ביניהם) לייסד נקודה חדשה ליד המשק ההרוס, בקרבת כפר הנוער ניצנים. המשפחה שהתה בקיבוץ במשך ארבע שנים. באוגוסט 1950עזבו בני המשפחה את הקיבוץ ועברו לגור במגדל, שהייתה אז חלקה הערבי של אשקלון - שם גרו במשך שנתיים. לאחר מכן עברה המשפחה לשכונת אפרידר באשקלון. יוחנן סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי כתלמיד טוב והחל ללמוד בבית-הספר התיכון העירוני שבעיר. הוא הצטיין בלימודיו והיה תלמיד חרוץ ושקדן בלי שהוריו יוכלו לסייע בידו, כי הם היו עסוקים בעבודתם היומית בחנות. כאשר היה שב מבית-הספר נאלץ למצוא עיסוקים רבים ותחביבים עד שוב ההורים בשעות הערב, וכך הפך לנער עצמאי. תחביביו היו רבגוניים: איסוף מטבעות, בולים, תוויות של חפיסות גפרורים ועוד.

הוא גויס לצה"ל באוגוסט 1964 והוצב לחיל-השריון. גם בצה"ל הוא סלל את דרכו בהצלחה. הוא סיים קורס קצינים וחתם לשירות קבע

 

 

נמרוד גאון ז"ל

 

תיאור: http://www.hativa14.org.il/_Uploads/Fallen/NP_002544_0.jpg

 

 

בן אדית ורפאל      
נולד בקיבוץ גבולות
ב- א' באב תשי"א, 3.8.1951 
התגורר באשקלון
התגייס ב- 4.8.1969
שרת בחיל השריון
יחידהבית הספר לשריון, קורס מפקדי טנקים
תפקידמפקד פלוגת טנקים
נפל בקרב
ב- י"א בתשרי תשל"ד, 7.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילהרכס תעוז "נוזל"
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורהאשקלון-מגדל
הותירהורים, אח ואחות

 

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית בסיני והשתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973). נפל נמרוד בקרב שהתחולל על גדות תעלת סואץ, בגזרה המרכזית. גדודו נקלע למארב של חיילי קומנדו מצרים. ועל פלוגתו הוטל לחסל את המארב. המשימה בוצעה במלואה. הטנק של נמרוד נפגע והוא עלה על טנק אחר והמשיך לפקד על פלוגתו. לאחר ליל-לחימה תמים שוב נפגע הטנק פגיעה ישירה, ושלושה מחייליו של נמרוד נפצעו. הוא המשיך להילחם ולירות מתוך הטנק. וכך, כשעמד חשוף בצריח, פלג גופו העליון מעל למדף, פגע כדור בראשו והוא נהרג במקום.

שלמה ארצי באלבום "דרכים" מ-1979 הוציא את השיר "אני שומע שוב"- הלהיט הגדול ביותר באלבום, ארצי הלחין על פי מכתב ששלח החייל נמרוד גאון לחברתו.

שיר חייל (אני שומע שוב)

אני שומע שוב ברגעי השלווה
את ג'ניס ג'ופלן שרה בלוז ישן
על בובי מק-ג'יי. רביעייה קאמרית
מנגנת מוסיקה צלולה מעבירה בי
שוב אותן צמרמורות עונג ידועות
אבל אני חייל - ואל תבכי לי ילדה.

אני מוסיף ללכת מוסיף בשביל הצר,
מושך במעלה הדורות רב-החתחתים.
מעלי ציפורים, דואות חופשיות
והרוח במרחבים - כמו קוראת תגר,
אבל אני חייל - ואל תבכי לי ילדה.

אהבתי - רגעי זכרונות וגעגועים טרופים.
על השולחן סיפורים של צ'כוב, כאבן שאין
לה הופכין, כי אני הוא אדם מחופש
לחייל כפות בכתונת משוגעים -
אז בכי לי ילדה על רגעי הבדידות,
על הציפיות ועל השנים, ובכי על
שני לבבות אוהבים ורחוקים.

 

 

צבי עמית (פרוינד) ז"ל

צבי, בן הזקונים של צילה ושבתאי, נולד ברמת-גן, והיה חבר פעיל בתנועת "הצופים". מילדות ניכרו אצלו נטיות אמנותיות בתחומים רבים. הוא השתתף בהצגות תיאטרון, שערכו חברי החוג הדרמטי בבית ספרו, ושלח ידו בכתיבת שירים וסיפורים קצרים.  צבי גויס לצה"ל בינואר 1971 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות הצטרף להיאחזות הנח"ל קטורה, ולאחר  חודשים אחדים הועבר לכפר רופין. במשך מספר חודשים טיפל בנוער-מצוקה בעיירה בית-שאן, ומונה כמרכז שבט צופים באשקלון.סמוך לתום תקופת שירות החובה שלו בצה"ל הועבר צבי לאחד ממעוזי התעלה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה צבי בסיני סמוך לתעלת סואץ. שעות מספר לאחר שנפתחה התקפת הפתע של המצרים, נפצע בקרב פצעים קשים, אך לא הועבר לטיפול בגלל האש העזה שנורתה על המעוז. ביום י"ב בתשרי תשל"ד(8.10.1973) נפל צבי חלל כשנכנעו חיילי המעוז לכוחות המצריים. תחילה הוכרז כנעדר, וכשנמצאה גופתו, הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אח ואחות.

 

 

 

 

עמוס מלצר ז"ל

תיאור: http://www.hativa14.org.il/_Uploads/Fallen/NP_007076_0.jpg

בן מרים ואלכסנדר   
נולד בפלמחים
ב- ו' באלול תשי"ב, 22.8.1952
התגורר באשקלון
התגייס ב- 6.10.1970
שרת בחיל השריון
יחידהבית הספר לשריון, קורס קציני שריון
תפקידקצין מבצעים גדודי
נפל בקרב
ב- כ' בתשרי תשל"ד, 16.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילהמצפון ל"חווה הסינית"
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורהאשקלון- מגדל
הותירהורים ואח

 

עמוס, בן מרים ואלכסנדר, נולד ביום ו' באלול תשי"ב (22.8.1952) בקיבוץ פלמחים. בהיותו בן שנה ומחצה, עברה משפחתו להתגורר באזור חיפה, והוא גדל כבן עיר לכל דבר. עמוס למד בבית-הספר היסודי בגבעת נשר ומשנת 1962 כשעברה משפחתו לאשקלון, המשיך את לימודיו ב"בית יחזקאל" באשקלון. אחר-כך המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון-עירוני על-שם א' תגר, גם הוא באשקלון. עמוס היה תלמיד חרוץ ומהיר תפיסה. הוא לא הסתפק בחומר שלמד בבית-הספר והשתדל תמיד להרחיב את ידיעותיו על-ידי קריאה ועל-ידי השתתפות בחוגים שונים. כבר כתלמיד בבית-הספר היסודי, התבלט ברמת ידיעותיו הכלליות ובשליטתו המלאה בכל מקצועות הלימוד, אז גם התגלתה אהבתו הרבה למקצועות הריאליים ובעיקר לכל הקשור במדעים המדויקים. פיצוי על הקשיים שנתקל בהם בלימוד השפות הזרות, מצא בלימודי המתמטיקה והפיסיקה. בתקופת הלימודים בבית-הספר התיכון, השתתף בחוג לאסטרונומיה ובהיותו תלמיד בכיתה י"א השתתף באולימפיאדת המתמטיקה לנוער, שמארגן מכון ויצמן, ואף הגיע לשלב הגמר בתחרויות.
עמוס בורך גם בחוש טכני מפותח להפליא. הוא הרבה לבנות דגמי מטוסים מחומרים שונים. מוקד פעילות אחר, אולי חשוב יותר, הייתה תנועת "הצופים". כאן הגיע לכלל ביטוי מלא אופיו החברותי של עמוס. במסגרת תנועת הנוער יכול היה לבטא את מלוא אהבתו לבני אדם ואת כישרונו לבוא אתם בקשרים של ידידות והבנה. החל מכיתה ד' ועד למועד גיוסו לצה"ל היה עמוס חבר בתנועת "הצופים", קודם כחניך ואחר-כך כמדריך. הוא היה חבר פעיל ועקבי במועדון שלו והיה דמות מרכזית בכל מחנה או מסע והרוח החיה בהדרכת השכבות הצעירות.
עמוס גם בורך בחוש נדיר ליופי וברגישות רבה למעשי אומנות. במיוחד התלהב מאומנות הצילום. מאז היה בן שבע, כאשר זכה במצלמה כפרס על השתתפות בחידון של העיתון "דבר לילדים", לא חדל לצלם. בכל טיול, מסיבה או אירוע היה עמוס קובע בעזרת המצלמה את נקודת מבטו האישית והמיוחדת.

 

עודד אהלי ז"ל

תיאור: http://www.golani.co.il/View_files/Nofel_Pic/026877/M_NP_026877_1.jpg

בן דבורה ויצחק 
נולד בקיבוץ בית קשת 
בד' באב תשי"ד , 3/8/1954 
שרת בחטיבת גולני 
יחידה: גדוד "הבוקעים הראשון" (51) 
התגייס באוקטובר 1972 
נפל בקרב 
בכ"ו בתשרי תשל"ד , 22/10/1973 
במלחמת יום הכיפורים 
מקום נפילה: מוצב החרמון 
באזור רמת הגולן 
מקום קבורה: אשקלון - שיכונים 
חלקה: 02, שורה: 06, קבר: 03. 

עודד, בן דבורה ויצחק, נולד ביום ד' באב תשי"ד (3.8.1954) בקיבוץ בית-קשת. הוא למד בבית-הספר היסודי "בית-יחזקאל" באשקלון, ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון על-שם תגר באשקלון, במגמה ההומנית. עודד (כונה בפי בני משפחתו עודדי), היה ילד יפה תואר וזוג עיניו הכחולות שקפו פקחות וסקרנות. לדברי מורתו, היה בעל משמעת עצמית ועומד על דעתו. כבר בבית-הספר היסודי הצטיין בכוח רצון עז, בדבקות במטרות שהציב לעצמו, ובמחשבה מקורית ומעולם לא אהב ללכת בתלם, מטבעו היה חורץ ודייקן וביקש תמיד לדעת ולהבין דברים לאשורם. הוא היה מרבה להתבונן ומקשה קושיות של עולם ומלואו. מורתו בבית-הספר היסודי ספרה, כי היה רץ אחריה ומוסיף לשאול שאלות בהפסקה, אחרי שהסתיים השיעור, אם תשובתה בכיתה לא סיפקה אותו. כזה היה אף בבית-הספר התיכון.
הוא אהב מאוד ספרות והיסטוריה ובשיעורים אלה היה הרוח החיה בכיתה, ונהג להמשיך גם בהפסקה ויכוחים שהחלו בשיעור. בעודו ילד ידע לזהות ציפורים למיניהן והתלהב מאוד ממטוסים ומספינות חלל. בהיותו בן שלוש עקרה משפחתו מהקיבוץ לאשקלון, ובהיותו בן שש נסע עם משפחתו לבורמה למשך שנה. העולם החדש והקסום שמצא שם הרשימו והלהיבו גם שנים אחרי כן.
בילדותו היה עודד חבר בתנועת "הצופים", כשלמד בבית-הספר התיכון, יצא במסגרת הגדנ"ע לקורס מ"כים ואחרי-כן מילא תפקיד של מפקד כיתה בגדנ"ע. הוא עסק בג'ודו והגיע בו להישגים טובים. כן אהב מאוד את הים והיה שוחה למרחקים. אהבה מיוחדת רחש לבעלי-חיים וכל חייו היה לו כלב. בכל שעה של פנאי היה יורד לחוף הים בלווית כלבו. עודד היה אינדיבידואליסט באופיו ופעל תמיד על-פי העקרונות שקבע לעצמו. הוא הצטיין בחוש צדק, ללא פשרות וללא משוא פנים, תמיד אמר את אשר בלבו ועשה דברים באורח גלוי וישיר. הוא היה שתקן ומסוגר, אך בעל ראייה חדה ומעמיקה. כלפי חוץ נראה אדיש וקשוח, אך בפנימיותו היה רגיש לכל הנעשה סביבו והדברים נגעו ללבו מאוד. היה לו כוח פיסי והוא ידע להתגבר על כאבים. עודד היה מוכן תמיד לעזור ולהתנדב למשימות שאינן קלות ואינן נעימות. היה לו קשר עמוק לעברו של העם בארץ וקשר זה עיצב את השקפת עולמו. הוא הצטיין בסקרנות רבה ובבקיאות עמוקה בנושאים ארכיאולוגיים והיסטוריים. תקופה מסוימת עבד בחפירות ליד הכותל המערבי במסגרת "השירות הלאומי" וקיבל תעודת הערכה מפרופ' מזר על עבודתו והמסורה. בחופשת הקיץ שבסוף הלימודים בכיתה השביעית נסע לטיול באירופה, במסגרת משלחת נוער, וחזר מלא רשמים וחוויות.
עודד גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1972 והתנדב לחיל הים, ליחידת הקומנדו הימי. לאחר הטירונות וה"גיבוש" ולאחר שהשתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים, השתתף בקורס מכין לצוללים. אולם בשל פגם בריאותי שנתגלה, הועבר לחיל הרגלים, לחטיבת "גולני". פגם זה הקשה עליו מאוד את ההליכה למרחקים גדולים וטעון היה ניתוח הכרוך בהורדת הפרופיל הרפואי ופסילה לשירות קרבי. עודד רצה להימנע מתוצאותיו של הניתוח וביקש לעבור ליחידה אחרת בחיל הים, שהשירות בה אינו כרוך במאמץ-הליכה גדול. למורת רוחו, ועל אף בקשותיו החוזרות ונשנות, הועבר לחיל הרגלים. כמ"כ נשלח לתעסוקה מבצעית בעזה ומשם נשלח לקורס מש"קי חבלה. לדברי חברו בצבא, נהג לעשות כל מה שנדרש בדיוק נמרץ, לפי ההוראות, והיה מתנדב לכל פעולה קשה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, עשה עודד בקורס מש"קי חבלה. משלא נענתה בקשת החניכים לחזור ליחידות האם שלהם, היה עודד הראשון שהפציר בחבריו לברוח מהקורס ולהצטרף איש-איש ליחידתו. ואכן, במאמצים רבים הצליח להגיע לגדודו ("גדוד הבוקעים הראשון") ברמת הגולן. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), בקרב לכיבוש החרמון, נלחם עודד באומץ לב ובהקרבה, ודייק בצליפה תוך חיסכון מירבי בתחמושת. הקשר ששכב משמאלו החל לרוץ, נפגע ושכב על קו הרכס - מטרה מצוינת לסורים. לא הייתה דרך להגיע אליו בלי להפגע והחובש אמר שאי-אפשר להצילו. אף-על פי-כן, החליט עודד לצאת ולגרור את הפצוע לאחור. הוא זחל והתקרב אל הפצוע וכשניסה לחלצו, נפגע מכדור צלף בראשו ונהרג.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשקלון. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

דן עזריאל (דני) זיידנשטד ז"ל

 

תיאור: http://www.izkor.gov.il/Data/korot/Image/094969.jpg

בן רודי ואילנה. נולד ביום כ"ט באדר תשי"ד(16.3.1953) בחיפה. למד בבית-הספר היסודי 'בית יחזקאל' שבשכונת אפרידר באשקלון. אחרי-כן למד בבית-הספר לקציני-ים 'כ"ג יורדי הסירה' שבעכו, בבית-הספר תיכון-עיוני בתל-אביב, בבית-הספר המקצועי 'אונים' שבכפר-סבא במגמת האלקטרוניקה, וסיים את לימודיו בפנימייה הצבאית שלחיל-הים בחיפה. אף-על-פי שהצליח בלימודים התלבט דני הרבה בדבר עתידו המקצועי, ולאחר ניסיונות-מספר בחר במקצוע האלקטרוניקה ויישומו בחיל-הים. בילדותו הצטרף דני לתנועת הנוער 'הצופים'. כעבור שלוש שנים עבר לתנועת-הנוער 'השומר הצעיר'. אולם, מקץ שנה שב לתנועת 'הצופים', השתתף בארגון פעולות השבט והיה למדריך. היו לו 'ידי זהב' וחוש טכני מפותח - כישורים אלה ניצל בתחומים-מספר: במלאכת יד, בציור ועבודות-עץ. בגיל מבוגר יותר הצליח לתקן כל מכשיר ביתי שהתקלקל ועזר בכך לא רק לבני-ביתו אלא גם לשכניו. דני היה תמיד במרכז ההתרחשויות בחברה, ארגן מסיבות ואירועים שונים וידע לשעשע ולבדר את כל הסובבים אותו.

מספרת ידידתו מילדות - דליה: "היתה לו בלורית שחורה המתבדרת ברוח, חיוך רחב היוצא מן הלב ומסביר פנים, עיניים יפות וירוקות שהביעו שמחה. פיקחות, שובבות, אחריות, אהבת החיים ואהבת האדם. הוא היה דמות שלא ידעה עצב מהו. היה לו לב חם, פתוח ונכון להיות שותף וחבר בחוויות ידידיו, בשמחותיהם וביגונם".

עודד בן אריה ז"ל

  

בן מיכל ומשה 
נולד בנוה אור 

בד' בתמוז תשי"ט , 10/7/1959 

שרת בנח"ל 

יחידה: גד' 906 

תפקיד: מפקד כיתה – מ"כ 

התגייס בינואר 1978 

נפל בעת שירותו 

בט"ז בטבת תשמ"א , 23/12/1980 

מקום נפילה: קיבוץ אורטל 

באזור רמת הגולן 

מקום קבורה: אשקלון 

הותיר: הורים, אח ואחות

בן מיכל ומשה, נולד ביום ד' בתמוז תשי"ט (10.7.1959) בקיבוץ נוה-אור, שבעמק הירדן. עודד היה בין הילדים הראשונים שנולדו בקיבוץ, בריא, עליז ואוהב טבע. בהיות עודד בן שלוש שנים עזבו הוריו את המשק ועברו לגבעתיים, וממנה לבאר-שבע. הוא התחיל את לימודיו בבית-הספר היסודי "נתיבות" בבאר-שבע, ולמד בו ארבע שנים, עד שהוריו עברו לאשקלון. עודד המשיך ללמוד בבית-הספר היסודי "בית יחזקאל" באשקלון. את לימודיו התיכוניים עשה עודד בבית-הספר המקצועי התיכון "אורט", במגמת אלקטרוניקה.
מגיל צעיר, הוא היה פעיל בשבט "הצופים" באשקלון. הוא הצטיין בלימודיו, ותמיד היה מוקף בחברים רבים, שהעריצו אותו. לקראת סיום לימודיו בבית-הספר התיכון, הצטרף עודד, יחד עם קבוצה מחבריו, לגרעין נח"ל, שמטרתו הייתה להקים קיבוץ ברמת הגולן. הוא היה חבר מזכירות הגרעין והרוח החיה בו. הוא גם עסק בהדרכת גרעין ב', שעמד להשלים את חבורת מייסדי הקיבוץ.
בינואר 1978 התגייס עודד לצה"ל, ושירת ביחידה לוחמת. קציני המיון המליצו עליו שישרת כטייס בחיל-האוויר, אבל עודד העדיף את השירות בנח"ל. הוא עבר אימוני טירונות, סיים קורס נהגי נגמ"ש וקורס מ"כים, ובאפריל 1979 עלה לדרגת רב"ט. באוגוסט 1980 עלה עודד לדרגת סמל. גם בעת שירותו בחי"ר, הוא נהג לבלות את חופשותיו עם חבריו בגרעין בקיבוץ אורטל, שברמת הגולן. הקשר שלו עם הגרעין היה איתן. הוא המשיך להדריך ולגייס צעירים נוספים לגרעין.
ביום ט"ז בטבת תשמ"א (23.12.1980), בהיותו עם חבריו בקיבוץ, יצא במכונית הקיבוץ לאסוף קבוצת צעירים שעמדה להגיע לקיבוץ. בדרך, סמוך לאורטל, התהפכה המכונית ועודד נפצע פצעי מוות.

הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי באשקלון. בן 21 שנים הוא היה במותו. הוא השאיר אחריו הורים, אח ואחות. חבריו בגרעין הנח"ל הוציאו לאור חוברת לזכרו, וסיפרו בה על חייו ועל אישיותו של עודד. 
הותיר: הורים, אח ואחות.

אורי בילנסקי ז"ל

תיאור: http://izkor.mod.gov.il/Data/korot/Image/098785.jpg

בן נעמי ועמוס, נולד ביום ה' בתשרי תשכ"ג(3.10.1962) באשקלון. אורי היה בן שני במשפחה, שבה שלושה בנים. ילדותו ונעוריו של אורי עברו עליו בשכונת אפרידר באשקלון, ובה למד בגן הילדים ובבית-הספר היסודי "בית-יחזקאל". כבן למשפחה העוסקת בחקלאות, הוא גילה עוד בגיל צעיר זיקה וגישה לעבודה ולחקלאות. הוא אף המשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר החקלאי "כפר-סילבר". במסגרת זו בלטו כישוריו ויכולתו בביצוע העבודה ובארגונה, בהפעלת הציוד ובעזרה הרבה שהגיש. הוא הרבה לעזור בעבודת המשק המשפחתי, והיה בגילו, כוותיק ומנוסה בכושר ובאחריות שגילה. כשחשב על עתידו, ראה אורי בדרך זו - דרך חיים.

אורי לא היה איש המסגרות. הוא אהב את החופש והמרחבים את העצמאות והספונטניות ואת היפה והתואם, והיה בעל חוש אסתטי מפותח. אורי היה שלם עם עצמו, והקרין סביבו אופטימיות, שובבות וחן, שמאחוריהם שכנה נשמה רגישה ושופעת טוב ואהבה.

הוא היה מעורה בחברה, חבר בתנועת "הצופים", חובב ים, פעיל בספורט הכדורסל, ואף שימש כשחקן בא.ס.א אשקלון (ארגון ספורט אשקלון). אורי למד לנגן באקורדיון, אהב מוסיקה, ובעיקר את שירת ארץ-ישראל.

אף שהיה פעיל בתנועת "הצופים" מנעוריו, לא הצטרף לגרעין נח"ל יחד עם חבריו. אורי העדיף לשרת במסגרת צבאית אחרת הקרובה יותר לרוחו.

באוקטובר 1980 התגייס אורי לצה"ל, והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים, תחילה בסיירת ואחרי כן בגדוד. הוא עבר קורס טירונות, ולאחריו נשלח לקורס מ"כים. אולם אורי הספיק לשרת תקופה קצרה בלבד בקורס המ"כים. מפקדיו, שהספיקו להכירו, ציינו אותו כ"חייל שקט, נבון, בעל נתונים לקצונה".

ביום י"ג בסיון תשמ"ב (4.6.1982), יומיים לפני שפרצה מלחמת שלום הגליל, היה אורי עם יחידת קורס המ"כים בפעילות מבצעית בגבול לבנון. באותו יום, פתחו המחבלים בהפגזת קטיושות כבדה, ויחידתו החלה לחזור לבסיסה. כשעברה שיירת המשאיות בכביש מטולה - קריית שמונה, פגע רסיס יחיד של פגז ברקתו של אורי, והוא נפצע פצעים אנושים. הוא הועבר לבית-החולים בצפת, אך בדרך מת מפצעיו.

בן 20 היה אורי במותו, החייל הראשון שנפל במלחמת שלום הגליל.

הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי באשקלון. הוא השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר מותו הועלה אורי לדרגת סמל.

מפקד בית-הספר למ"כים כתב למשפחתו: "עצם התגייסותו ליחידת צנחנים הינה עדות מובהקת לתחושת השליחות שהייתה בו, לנכונותו להקרבה -מידות שרכש בבית הוריו ובבית-ספרו ב"כפר-סילבר".

קבוצת הכדורסל באשקלון, שבה שיחק אורי, נקראה על שמו.

 

 

אלעד בן דוד ז"ל


בן נעמי ואריה 
נולד באשקלון 
בי"ט בטבת תש"ל , 28/12/1969 
התגורר בניר ישראל 
שרת בחטיבת הצנחנים 
התגייס בספטמבר 1987 
נפל בקרב 
בכ"ב בניסן תשנ"ג , 13/4/1993 
מקום נפילה: א-טייבה (אזור) 
באזור לבנון 
מקום קבורה: אשקלון 
חלקה: 3, שורה: 7, קבר: 6. 
הותיר: הורים ושני אחים - אלון ואייל 

אלעדי החל את דרכו הצבאית בהחלטה להתנדב עם כל חבריו לגרעין "גשם" בשדה בוקר, כהמשך ישיר לחברתו ולפעילותו בתנועת הצופים. בסיום שנה זו, אלעדי התגייס כצעיר שבקבוצה לגרעין נח"ל מתוך אהבת הארץ ותחושת שליחות חזקה. 

בסיום הטירונות נשלחה הפלוגה לעזה ושם באמצע "האינתיפאדה הראשונה" אנחנו ההורים בעזרתו של אריה אבא של אלעד היינו מגיעים בשבתות עם סירים ומאכלים להנעים את השבת ולהיות עוד קצת עם הבנים. 

בתקופה זו הגיעו לאזור נציגים של הטלוויזיה הגרמנית לצלם סרט על הצבא. במהלך הצילומים של "החלפת קו" בין חטיבת גבעתי לנח"ל פגש צוות הצילום באופן מקרי את אלעדי, שעזר להם לחלץ את מכוניתם לאחר שגלגלי הרכב התפוצצו מדוקרנים שהניחו על הכביש המתפרעים הערבים.
כתוצאה מאותו מפגש ומשיחות שלאחריו, החליט הצוות להסב את הסרט כך שיהיה ברובו על חייל - על אלעד. הצוות הצטרף לפעילות בעזה, למסעות, ולחופשות והכין סרט על אלעד ועל הצבא, סרט שהסב גאווה רבה. 

בהמשך דרכו אלעדי התקבל לקורס קצינים. בטקס סיום הקורס, שהיה טקס "רב חיילי" הוכרז אלעד כקצין המצטיין ואת הדרגה העניק לו יצחק רבין. בזכות ההצטיינות קיבלו את בקשתו להצטרף כקצין לגדוד 50 של הצנחנים. אלעד המשיך בתפקידיו בהצלחה רבה עד שהחליט שהוא רוצה ללמוד רפואה. בצבא הציעו הצעות רבות כמו לימודי רפואה על חשבון הצבא, לימודים בארה"ב בביה"ס צבאי ועוד הצעות כאלו ואחרות. אלעדי סרב להצעות אלה והחליט לצאת לחל"ת למשך שלושה חודשים.

http://eladbendavid.com/index.html

מצורף קישור לאתר הנצחה שבנתה משפחתו